הסיפור האישי שלי- הכנה לIronMan Triathlon – חלק א':

 

הכל התחיל בתחילת 2011 אני בחיים לא אשכח את היום בו נחשפתי אל התחרות הזאת, הייתי בהרצאה בפארק שפיים, ערב קריר, הייתי ב"היי" מהאימון שהצלחתי להשלים באומניות לחימה המשולבת, ואז עלה לבמה בחור בתחילת גיל ה40 שלו.

היה לו משהו שונה בעיניים כאילו הוא יודע שהוא ניצח, אני זוכר שראיתי אותו, ואמרתי לעצמי איך זה יכול להיות שבן אדם משדר דבר כזה?, היה לי מאוד מוזר להרגיש דבר כזה מבן אדם שאני בערך 15 שורות ממנו, ואז הוא התחיל במצגת שלו.

הוא הציג את עצמו קראו לו "אלון אולמן", והייתי מרותק לכיסא שלי מימה שהוא שידר, מהניצוץ הזה בעיניים, ואז הוא התחיל לספר על הטריאתלון איירון מן( איש ברזל) והייתי המום שיש בכלל אנשים שעושים את הדבר המדהים הזה, המרחק, הקושי, ועד בגיל שלו?…הבטן שלי לא הפסיקה להתהפך מהרגע ששמעתי את המרחקים:

3.86 ק"משחייה בים.

180.25  ק"מרכיבה.

מרתון ריצה = 42.195.

אני חייב להודות שעדין לא נפל לי יותר מידי האסימון, זה קרה רק אחרי שהבנתי שהוא אמר התחרות נמשכת מ8 שעות ל17 שעות, החסרתי נשימה.

מאותו רגע ידעתי אין יותר אומנות לחימה משולבת אין יותר מכות זירה, יש את השאיפה הזאת להיות חלק מהאנשים שיעשו את הדבר המטורף הזה, להיות אתלט מהרמה הכי גבוה, והכי מיוחדים בעולם!.

 אחרי שנגמרה ההרצאה הלכתי הביתה, היה לי קשה לישון, אבל ידעתי שמעכשיו אני הולך לעשות שינוי בחיי אני הולך להיות איש ברזל.

 אני התחלתי להתאמן לזה בהדרגה קודם כל התחלתי לשפר את הריצה, ואת הסיבולת שלי, אחרי שראיתי שאני מסמן את הריצה בקו ירוק, עברתי לשחייה ואחרי זה לקטע הארוך ביותר האופניים.

את תהליך האימונים שלי אני אכתוב בכתבות הבאות, אני צריך להזכיר שליפני שהתחלתי להתאמן קרעתי המון על איל לעשות את זה נכון, ובצורה בטוחה.

אחרי חודשים של עבודה עדינה וקשה והתנתקות בכל ספורט אחר( חוץ מחדר כושר ). התחלתי להציב יעדים מהיד המרכזי איש ברזל בברזיל שאני מתכוון לעשות ב9 שעות, וחזרה כרונולוגית אחורה עד לחצי מרתון ירקון.

הבטחתי לעצמי שאני לא אשבר מהמחויבות הזאת, כי זכרתי את הניצוץ הזה שהיה לאלון אלומן בעיניים שהוא ידע שהוא יכול לעשות הכל, אני זוכר שרציתי שגם לי היה ניצוץ כזה.

ברגע שהאימונים הפכו לארוכים ולמפרכים הבנתי שאני צריך עידוד נפשי, כי לא תמיד קל לקום לאימון בוקר כש: קר, חם, שישנת לא טוב, שרבתה עם חברים\משפחה, ליפני לימודים, ליפני עבודה, או סתם עצלנות, כנ"ל גם לאימוני ערב וצהריים.

ואז התחלתי ליראות סרטוני השראה על אנשי ברזל, וזה חיזק אותי במיוחד שלפעמים הסביבה לא הייתה תמיד תומכת, אנשים רואים בזה כמשהו פסול תמיד שמעתי קולות ברקע: "עזבו אותו הוא משוגע" ,או "הוא אוכל רק את האוכל שלו" ,או חברים שלא מצליחים להבין למה אני לא יוצא איתם, גם כשאני בחופשה כי יש לי אימונים להשלים.

וזה תמיד עזר לי להמשיך קדימה.

 

אז המתנה שלי אלכם היא נוסחה קצרה לניצחון.

תקבעו מטרות ראשיות, אחרי הראשיות משניות, ותסללו את הדרך אל המשניות ואל הראשיות.

ואל תקשיבו למה שאנשים אומרים לכם תמיד תהיו באנרגיות טובות גם עם זה לפעמים לא באמת מה שאתם מרגישים, כמו מה שאני עושה עם הסרטונים.

נכתב ע"י   ProShape